<h1>פסקי רבינו יחיאל מפאריס</h1>
<h2>דף קטו.</h2>
מתרי קראי רבי' חיים כהן, ורבי' יצחק בר' אברהם מתשובתם, אשה שלוותה על משכונות שהיו של בעלה שלא מידיעת בעלה שלא קנאם מלוה ומחזירם לבעל בלא דמים, דלא שייך הכא תקנת השוק דזהו לפרוע לו הקרן דהכי תקנו חכמים לפרוע הקרן אם אדם הפסיד שום דבר ובא חבירו וקנהו, ודווק' היכא דוודאי הבעל לא ידע כשמשכנה אותם דאז יחזירם בלא דמים, אבל אם היה בידיעת הבעל אימר בעל עצמו נתרצה, ודווקא היכא דידוע דמשכונו' של בעל, כגון שהאשה נושאת ונותנת בתוך הבית משל בעל.
<h2>דף קטז.</h2>
אדם שהציל ספרי חברו עם ספריו וצריך ליתן מפני ההצלה שמא אין לחבירו ליתן אפילו שכר טורחו, דהא שפך זה יינו והציל דובשנו של חברו אין לו אלא שכרו, התם דידע דקא טרח בשל חבירו הכא נתכוון לטרוח בהצלת ספריו ואינו יודע אם מציל ספרי חבירו משמייא רחימו עליה.
<h2>דף קיז.</h2>
אדם שחייב לו חבירו וצועק בערכאות של גוים בנדוי רת"ם ורשב"ם.
